שירה כתובה

לֵאָה מְחַפֶּשֶׂת גְּאֻלָּה.
הִיא מִתְעוֹרֶרֶת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
עִם עֶרְגָּה שֶׁמִּתְגַּנֶּבֶת לְעוֹרָהּ.

לֵאָה תּוֹפֶסֶת מֶרְכָּבָה –
מֶרְכָּבָה שֶׁדּוֹהֶרֶת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
מִחוּץ לְחַלּוֹנָהּ. לֵאָה חֲדוּרַת מַטָּרָה.

לֵאָה בַּעֲלַת חֶזְיוֹנוֹת –
הֵם שֶׁלָּהּ וְרַק שֶׁלָּהּ וְהֵם בְּרוּרִים לָהּ מְאוֹד,
עוֹלָמוֹת מַקְבִּילִים שֶׁמַּמְתִּינִים לְהִתְגַּלּוֹת.

לֵאָה תּוֹלָה נֵרוֹת מֵהַתִּקְרָה
שֶׁיָּאִירוּ לָהּ וְיָעִירוּ אוֹתָהּ,
לֵאָה מַאֲמִינָה בַּחֲלוֹמוֹת.

לֵאָה קוֹרֵאת בְּקוֹל גָּדוֹל,
אֵין לָהּ כְּלוּם וְיֵשׁ לָהּ הַכֹּל,
לֵאָה כְּבָר לֹא מְפַחֶדֶת – הִיא לֹא תִּפֹּל.

לֵאָה הִיא אִשָּׁה אֲמִתִּית.
הִיא מַרְגִּישָׁה בְּנוֹחַ בְּתוֹךְ הָעוֹר שֶׁל עַצְמָהּ,
לֵאָה מְמַלֵּאת אֶת כָּל הַחֶדֶר וְאֶת כָּל הַשְּׁכוּנָה.

לֵאָה רוֹקֶדֶת עִם עֲטַלֵּפִים,
דּוֹהֶרֶת בֵּין בִּנְיָנִים,
לֵאָה אֲמִתִּית לֹא פָּחוֹת מֵאֲחֵרִים.

לֵאָה שַׁיֶּכֶת אֶל הַנֶּצַח.
יוֹם אֶחָד יִכְתְּבוּ עָלֶיהָ אַגָּדוֹת וְשִׁירִים
וְהִיא תָּעִיר מִשְּׁנָתָם אַלְפֵי חוֹלְמִים.

לוֹחֲשִׁים לִי הָעֵצִים
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
"הַאֲמִינִי, הַאֲמִינִי",
הֲרֵי דָּבָר שֶׁכָּזֶה
יִקְרֶה בִּמְהֵרָה
עוֹד הַיּוֹם.

מֻקְדָּם הַזְּמַן עֲדַיִן,
וְאַתְּ בְּלֶכְתֵּךְ
עוֹצֶמֶת עֵינַיִם
מְקַוָּה, מְקַוָּה.

הֲרֵי שֶׁעוֹד רֶגַע קָט,
רַק עוֹד מְעַט,
תִּמְצְאִי עַצְמֵךְ
נִצֶּבֶת עַל סַף,
וּבוֹחֶרֶת צַעַד-צַעַד.

הַלֹּא תִּשְׁמְעִי?
תַּחַת אוֹתָם שָׁמַיִם,
רְחוֹב אוֹ שְׁנַיִם מִכָּאן,
לוֹחֲשִׁים הָעֵצִים אֶת שְׁמֵךְ
בינות שְׁבִילִים, אֲנָשִׁים
וְהֵד צְחוֹק,
וּמֻקְדָּם הַזְּמַן עֲדַיִן.